קטע 10: הקסם והיופי בארכיון: עולם רחוק ונשכח, מגיח מתוך השכחה, מלא חיים וצבע.
מאת שמחה גואטה-בוקובזה
משתפת אתכם בסיפור יפה שמצאתי לאחרונה בתיקי הארכיון.
הסיפור מתאר איך מנע הרב עזיזי את פיטוריו של תושב חצור - ששימש כשומר המערה ולומד תורה במקום - ע"י משרד הדתות. ובעיקר זהו סיפור על הפערים בתפיסה התרבותית לגבי היחס לקברי צדיקים, בין העולים הצפון אפריקאים שהתיישבו בחצור לאנשי הממסד שאיישו את משרד הדתות.
אחד ממתיישבי חצור הראשונים (פרטיו הושחרו מצנעת הפרט) שימש כשומר ולומד תורה במתחם קבר חוני המעגל במשך שמונה שנים מאז הגעתו לחצור ב- 1953, עוד כשחצור היתה ללא מעמד מוניציפאלי.
בעקבות תכניות משרד הדתות לשפץ ולהרחיב את המתחם ביקש השומר ממשרד הדתות להמשיך ולשמש בתפקידו זה גם לאחר השיפוץ ונימק את בקשתו: 'אני מטפל ואחראי על מערת חוני המעגל זה שמונה שנים משנת 1953, גם הכנסתי כסף בסך חמש מאוד לירות, תקנתי ושיפצתי את המערה עמלתי וטרחתי בכל כוחי נתתי על זה דמים תרתי משמע'.
במשך השנים שבהם תיחזק את המקום הוא נהג לאסוף את הכספים שנתרמו ע"י המבקרים במקום ובעזרת כספים אלה תיקן ודאג לקברו של חוני המעגל עוד בגירסה הראשונית שלו לפני השיפוץ הגדול.
כתוצאה מתוכניות אלה שבהם היה מעורב האדריכל בן אורי החלו נציגי משרד הדתות לבקר במתחם וגילו את קיומן של קופות הצדקה שהיו פזורות במערת הקבר. נציג משרד הדתות ברוך כהנא שהיה ממונה על המקומות הקדושים דרש את הפסקת פיזורן של קופות הצדקה במקום ואיים על שומר המקום, שאם קופות כאלה ימצאו שוב הוא יפטר אותו לאלתר ולא יאפשר לו להמשיך בתפקידו כשומר המקום: 'הננו להודיעך שהמערה שייכת למדינת ישראל ואין לשום איש רשות לקחת לעצמו זכויות, לאסוף תרומות מהמבקרים ולתיקונים בה, מבלי לקבל רשות מהממונים מטעם הממשלה, [...] לא היתה לך כל רשות לקחת לעצמך זכויות למקום קדוש זה כשלך'.
בביקור פתע שערך נציג משרד הדתות במתחם המערה, נמצאו להפתעתו קופות הצדקה בניגוד לדרישתו החד משמעית, וברוך כהנא דרש והסביר את פיטוריו המיידים של שומר המקום: 'בגלל רשלנותך ואי התאמתך'.
לאחר סאגה משפטית ארוכה שבה היה מעורב גם היועץ המשפטי של משרד הדתות, בשל אי הסכמתו של השומר להפסיק את עבודתו במקום כי ראה את עצמו ראוי לכך, וגם בשל החשיבות הדתית שראה בתפקיד זה, התערב הרב עזיזי ודרש את ביטול פיטוריו של השומר.
הרב עזיזי הסביר עת עניין הקופות כמאפיין תרבותי הנהוג ומקובל מאוד בקרב יוצאי צפון אפריקה: 'אשר לקופה שאמרת: היא בגלל שידוע שאנשי עדות המזרח כשבאים לבקר מפזרים כסף על הקבר ומזה נגרם לנו צרות ע"י הילדים שמתגנבים ובאים ללקט אותם הכספים (עמוס ארביב הודה באוזני שהוא היה אחד מאותם ילדים...). אי לכך הוצע להעמיד קופה למנוע ממנו הצרות האלה [...] והנה עתה קבלנו מכבודו מכתב שעלינו להפסיק מיד את האיש הזה הלומד תורה במקום. אמת אגיד ולא אכחד שאני מצטער מאוד שלא הבנתי דברי קודשו איך ולמה להפסיק לימוד תורה במקום קדוש כזה. [...] עד לסידורכם, אנו ממשיכים בהחזקתו שלא לבטל תורה.'
הרב לקח על עצמו את האחריות ל'אי ההבנה' לגבי קופות הצדקה במקום, הסביר את קיומן בהתנהגות תרבותית מקובלת וידועה בקרב יהודי צפון אפריקה, ולכן אין סיבה לפטר את השומר. מה גם שהשומר מקדש את המקום על ידי לימוד תורה, וחתם את דבריו שהשומר יישאר בתפקידו הן כשומר והן כלומד תורה. הרב עזיזי הצטייר כאדם שפותר בעיות באופן מתוחכם ולא באופן לעומתי.
המעניין הוא שכעבור כשבע שנים, בעקבות חשש להתמוטטות המערה, דרשה המועצה המקומית בחצור תקציב לשיפוץ המקום. הפעם נציג משרד הדתות הציע להשתמש בכספי התרומות שנאספו מקופות הצדקה שנתרמו ע"י המבקרים הרבים בקבר כחלק מתקציב השיפוץ שאותו דרשה המועצה ממשרד הדתות: 'יש בבנק סכום נאה מתרומות שכדאי לנצלם לשיפוץ המערה.
ב- 1961 משרד הדתות ביקש לפטר את שומר המקום בשל שימוש בקופות צדקה שנתרמו ע"י המבקרים. אולם כאשר הבין את הפוטנציאל הכספי הגלום בקופות אלה, הציע לשלב אותן בתקציב השיפוץ שיקוזז מתקציב משרד הדתות.
מה שנקרא, 'אם אתה לא יכול להילחם בהם.. תצטרף אליהם'.
Comments