'צבעים מתחלפים' בקבר חוני המעגל כמייצגים תהליכים חברתיים-פוליטיים בישראל

שמחה גואטה-בוקובזה

דמותו הפלאית של התנא חוני המעגל נקשרת ליכולת הניסית המיוחסת לו לגרום לירידת גשמי ברכה בשנת בצורת, והיא גם זו שהעניקה לו את כינויו. על פי המסורת קבר חוני המעגל ונכדיו, אבא חלקיה וחנן הנחבא, שוכן במערה בפאתיה המערביים של חצור הגלילית. על ציון מקום הקבר מופיעה כיום כתובת המציינת את ג' באייר כיום פטירתו של חוני המעגל, ובמתחם הקבר מתקיימת הילולה שנתית (זיארה) בסמוך ליום העצמאות.

מאמר זה ידגים את אופיים הדינמי של קברי צדיקים והמנהגים המתפתחים סביבם דרך סיפורו של מתחם קבר חוני המעגל מאז שנות ה-50 של המאה הקודמת ועד היום.

כבר מראשית המאה ה-13 זיהו עולי רגל יהודים את מקום קבורתם של חוני המעגל, אשתו ונכדיו, במערות הסמוכות לכפר הערבי פ'ירעם שבגליל העליון.

בשנת 1882 הוקמה המושבה ראש פינה בסמוך לפ'ירעם. בשלהי התקופה העות'מאנית ותקופת המנדט המשיכו איכרי ראש פינה ותושבי צפת את מסורת התפילה בקבר חוני המעגל בשנות בצורת להורדת גשמי ברכה. לעיתים הצטרפו לתפילותיהם גם תושביה הערבים של פ'ירעם, שהאמינו אף הם בסגולת המקום ובהשפעתן של תפילות היהודים. באותה עת לא הייתה מסורת לגבי תאריך פטירתו של הצדיק חוני המעגל, וגם לא הייתה מסורת של הילולה.

כך סיפר על אותה תקופה מנחם בן-אריה, בן הדור השלישי למייסדי ראש פינה:

שומר נאמן היה למערת חוני המעגל, הוא ר’ אהרן קלר [...] דואג היה לנקות את המערה, לשפצה ולתקנה וכי נר תמיד יהא דלוק בה. בשנות הבצורת היה מארגן מניין ומאיץ בזקני צפת וראש-פנה לעלות ולהשתטח על קבר חוני המעגל להתפלל על הגשם.

העיירה חצור הוקמה במסגרת 'הערים החדשות' ופיזור האוכלוסין. מתיישביה הראשונים היו מפוני מעברת ראש פינה, בעיקר יוצאי צפון אפריקה, שהחלו להתגורר בשיכוני חצור החל בתחילת שנות ה-50. תושבי חצור אימצו את קבר חוני המעגל וראו בו פטרון, ובמקביל תושבי ראש פינה החלו להתרחק ממנו. הן בעקבות תהליכי ישראליזציה והתרחקות מהמסורת, והן מתוך רצון לבדל את עצמם מתושבי חצור ומנהגיהם ה'פרימיטיביים'. ותיקי ראש פינה חשו שקבר הצדיק הופקע מהם: "הוא (חוני) עובד עתה בשביל המרוקנים של חצור, יסיחו לך בראש פינה בשמינית של לגלוג".

היחס לקבר חוני המעגל ייצג את המרחק שהלך והתבסס בין שתי האוכלוסיות בשני היישובים הסמוכים זה לזה השונות זו מזו מבחינה אתנית-תרבותית-חברתית-מסורתית.

מניפת הצבעים שתיפרס בהמשך מציירת את התהליכים הדינמיים שעבר הקבר משנות ה-50 של המאה ה-20 ועד לעשור השלישי של המאה ה-21.

אדום: חגיגות האחד במאי 1955

מועצת הפועלים שהייתה מזוהה עם מפא"י בחרה לקיים את טקס האחד במאי 1955 בחורשת חוני המעגל, והאתר נצבע אדום. האירוע תואר בעיתונות כקוריוז:

תושבי חצור, שרובם ככולם בני עדות המזרח ובחלקם הגדול שומרי דת ומסורת, אשר אינם יודעים בין ימינם לשמאלם בהלכות סוציאליזם, חגגו את 'חג' האחד במאי בסעודה חגיגית ותפילות על קברו של חוני המעגל ברוב עם.

לו ידעו העולים לקברו של חוני המעגל מה יחסה של 'תורת' אחד במאי אל הדת, לא רק שלא היו עולים לקברו של התנא חוני המעגל, אלא שגם את ה'חג' עצמו לא היו מקיימים.

נראה כי הכותב זיהה נכונה מגמה מניפולטיבית של מזכירי הוועד המקומי ומועצת הפועלים של חצור באותה עת (1953–1956). אלה הגיעו מקיבוצי הסביבה החילוניים, וזלזלו במנהגי תושבי חצור, מעולי צפון אפריקה. הבחירה באתר המקודש נועדה למשוך את התושבים לאירוע הסוציאליסטי.

כחול לבן: יום העצמאות תשכ"א בחוני המעגל

פחות ציני היה השימוש במתחם הקבר לחגיגות יום העצמאות בשנת תשכ"א (1961), שנת הי"ג למדינת ישראל, על ידי ראש המועצה הראשון של חצור, הלל לנדסמן, איש העלייה השנייה וחבר קיבוץ איילת השחר. לנדסמן הבין את חשיבות האתר עבור התושבים ודאג לשיפוץ מערת הקבורה, בשיתוף פעולה עם רב המקום עזיזי דיעי ומשרד הדתות, בהסבירו כי: 'נתגלגלה הזכות לחצור שקברו של חוני המעגל נמצא בשטחנו. [...] פינת חמד זו עטופה הוד קדומים'.

לנדסמן גייס תרומות מקיבוצי הסביבה, כדי לקיים אירוע שישלב את החג הלאומי באירוע דתי מתוך כוונה לחזק את זיקת תושבי המקום לחג ולמדינה. הוא צבע את החורשה בכחול-לבן וקיים חגיגת בר מצווה ל-40 נערים שנולדו עם קום המדינה, ובמהלכה חילק להם ספרי תנ"ך. עבור לנדסמן התנ"ך נתפס כספר ההיסטוריה של העם העברי הקדמון, היושב על אדמתו וחי מעמל כפיו, לצד היותו מקור ועוגן לערכים אוניברסליים כמו צדק וגאולה, שוויון וחיי עבודה. תחרויות ספורט היתוליות וזבח ('על האש') נועדו לבסס את האירוע כתחילתה של מסורת, אך תאונת דרכים טרגית, שבה נהרג נער ונפצעו נוספים, קטעה את המסורת באיבה.

האתר המשיך למשוך מבקרים לאורך השנה ובכלל זה ביום העצמאות, אולם לא התקיים בו אירוע ציבורי.

הלל לנדסמן מגיש תנ"ך בטקס בר המצווה למדינה בחורשת חוני המעגל

צבעוניות: ייסוד זיארה עממית-מסורתית-צפון אפריקאית (סוף שנות ה-60)

חזונו של לנדסמן לייסד מסורת של חגיגת יום העצמאות במתחם הקבר קרם עור וגידים כמעט עשור מאוחר יותר. בשנת 1965 התחולל בחצור מהפך פוליטי, שבו המפד"ל החליפה את מפא"י, נציגי התנועה חברו לנציגי חרות להקמת קואליציה מקומית, ומינו את שמואל דנינו, חבר המפד"ל, לראשות המועצה. בכך הקדימה חצור תהליכים דומים שהתרחשו בהמשך ברשויות מקומיות נוספות וגם במדינה.

איש תנועת המפד"ל, יצחק זריהן, מספר על ישיבה בשנת 1969, שתוצאותיה הפתיעו אפילו את משתתפיה. מטרת הישיבה הייתה לעצב חגיגת יום עצמאות מקומית שתתאים לצביון היישוב, במקום מופעי הבידור והריקוד ששלח משרד ההסברה ליישובי העולים. הוחלט לקיים הילולה המונית במתחם הקבר. משתתפי הישיבה הרגישו שחגיגה כזו מאפשרת חיבור למסורת שנדחקה על ידי הממסד עד לאותו שלב. הזמנות, שכללו, דפי סטנסיל פשוטים סיפורי ניסים של תושבים על הצדיק והזמנה לאירוע הודפסו בחופזה והופצו בבתי הכנסת בחצור.

לתדהמת המארגנים כבר באותה שנה הגיעו לחגיגה מאות משתתפים, כשהנשים ביניהם היו עטויות במטפחות צבעוניות מסורתיות כמנהג צפון אפריקה. מספר המשתתפים באירוע גדל, והגיע אף ל20,000 משתתפים, ואופיו המסורתי נשמר עד סוף המאה ה-20. נשים היו דומיננטיות בתקופה ה'צבעונית', והן נהגו למלמל דברי ברכה ותפילה, שהיו שגורים על פיהן, המזכירים קדושים צדיקים כמו רבי מאיר, רבי שמעון וחוני המעגל, ומערבים את הצדיקים בתלאות ודאגות היום-יום – בית, ילדים זוגיות. יורם בילו מתאר את הפרקטיקות הללו כ'דת נשית'.

כמו בשינוי הפוליטי, גם בייסוד ההילולה החדשה ניתן לראות את חצור כסוללת דרך למקומות אחרים. המנהג לפקוד קברות צדיקים התפתח והתרחב בישראל רק בשנות ה-80. יורם בילו מציע הסבר אפשרי להצלחה המסחררת של הילולת חוני המעגל כבר מראשיתה, ודווקא ביום העצמאות. לדבריו, היא קשורה לאמונת התושבים שהצדיק מגן על המקום, הסמוך לגבול הסורי, ובזכותו חצור יצאה ללא פגע משתי המלחמות הקשות שהתחוללו באותן שנים – מלחמת ששת הימים (1967) ומלחמת יום הכיפורים (1973) – על אף קרבתה לאזורי הקרבות וההפגזות המסיביות. באותה תקופה נפוצו ברחבי הארץ עדויות של אנשים שדיווחו על חלומות בהם ניצבו צדיקים כחיילים על משמרתם נכונים לגונן על היישוב. האמונה בסגולת ההגנה של הצדיקים על היישוב עולה מדבריו של תושב המקום:

הקברים של חוני המעגל ורבי נתן עוזיאל, הם הקדושים הנסתרים שלנו. אני זוכר איך שנפלו בסביבה קטיושות הייתי רואה איך הקטיושות ככה עושות פישט באוויר, רואות את חצור, מתיישרות וממשיכות להרים הרחוקים. הכל בזכותם. אם אני ב'רימה' ('מרה שחורה', 'מועקה' בערבית) אני משתטח על הקבר ויורד מההר נקי ומאושר.

על הזיקה הרגשית לקברו של חוני המעגל, שאינה מוגבלת ליוצאי צפון אפריקה ניתן ללמוד מדבריו של פרופ' שמואל יעקבי, יליד חצור (1963), שמשפחתו היגרה לחצור מהרי כורדיסטן שבעירק, וכיום הוא חוקר סרטן בארצות הברית:

בעת ביקוריי בחצור, שבתי אל קברי הצדיקים. אני כבר פרופסור. שבתי חזרה אל האבנים, אשר נדמה, כי ציפו לשובי בסבלנות עשרות שנים. [...]. אני לא באמת מאמין שאני צריך לגעת באבנים הללו, כדי להבטיח שמשאלותיי יגיעו לאלוהים. ובכל זאת, מה מושך אותי עכשיו לגעת באבני הקבר? [...] הושטתי את כפות ידיי, ואחזתי באבנים. לתדהמתי, כל בקשה, כל מחשבה, כמו היכתה באבן, ונהדפה בעוצמה חזרה לתוך ליבי. עצמתי את עיניי: לא האבנים, אלא הלב, הלב הוא קבר הצדיקים האולטימטיבי שלי, ואליו אני מגיע הכי טוב דרך נגיעה באבנים הדוממות האלו'.

שחור ולבן: נ-נח-נחמ-נחמן מאומן (שנות האלפיים)

בשנות האלפיים מתפתחת במתחם הקבר נוכחות של חסידות ברסלב מקומית – לרוב הם תושבים מקומיים ממוצא צפון אפריקאי. הוקמה ישיבת ברסלב בסמוך לציון, והוסדרה כניסה נפרדת לגברים ונשים. תהליך דומה להתפתחות הדומיננטיות הברסלבית במתחם קבר חוני המעגל, התרחש ב'צריף רמז'. הצריך ששמו מנציח את דוד רמז, איש העלייה השנייה ושר החינוך והתרבות. הצריף, שהוקם בראשית שנות ה-50 על ידי מועצת הפועלים בחצור והיה אמור לשמש את תושבי חצור, נועד לשמש כמועדון חברתי-תרבותי של ההסתדרות ושל מפא"י, הפך עם השנים לקן של תנועת 'הנוער העובד והלומד' וכיום הוא משמש כ'תלמוד תורה' של חסידות ברסלב.

יורם בילו מציין כי בשנים האחרונות חסידויות ברסלב וחב"ד קונות לעצמן מקו גם בקרב חסידים ממוצא מזרחי, והן נוכחות מאוד גם בהילולות צדיקים שהיו מזוהות לאורך השנים עם יהדות צפון אפריקה. התהליך במתחם הקבר וב'צריף רמז' מסמל את השינויים הזהותיים שהתרחשו בחצור. תושבי חצור מתרחקים מהזהות הציונית-סוציאליסטית שהונחתה עליהם 'מלמעלה', ומצמיחים זהות 'מלמטה'. אמנם בזהות הדתית החדשה יש סממנים של תרבות דתית אשכנזית, אך אימוצה מבטא בחירה של החסידים. שינוי זה כרוך גם בשינוי מגדרי במתחם. אם בתקופה ה'צבעונית' נשים היו בלב ההתרחשות, בתקופת ה'שחור-לבן' החרדית, המקום המרכזי שמור לגברים והנשים מורחקות לשוליה.

חסידי ברסלב בקבר חוני המעגל.

צבעי האביב: פסח תשפ"ב – חניכת שביל נחל פארעם.

בפסח תשפ"ב נחנך בסמוך למתחם הקבר מסלול ההליכה 'נחל פאר-עם', במעמד ראש מועצת חצור הגלילית, שמעון סויסה, בשיתוף הגופים 'מדרשת אורות הגליל', רשות ניקוז הנחלים כנרת, הרשות לפיתוח הגליל, שותפות צח"ר, והמתנ"ס המקומי . המסלול משלב ערכי טבע ומסורת דתית מקומית ועתיד להיות מזוהה עם היישוב, כפי שנעשה ביישובים אחרים.

המסלול הוא חלק מתוכנית פיתוח תיירותית רחבה של מתחם הקבר – הכוללת הקמת אמפיתיאטרון ובתי מלון – שנועדה למצבו כמרכז מורשת וקברות צדיקים באצבע הגליל. התוכנית נשענת על המסורות של תושבי המקום וזהותם, ושואפת להעניק למבקרים חוויה רוחנית.

למרות שאין מסורת קדומה על תאריך פטירתו של התנא חוני המעגל, כיום כבר התקבע כעובדה התאריך ג' אייר, ככל הנראה בשל מסורת ההילולה ביום העצמאות, שיוסדה בסוף שנות ה-60 על ידי פרנסי העיירה.

יורם בילו מזהה שגשוג של פולחני קדושים בעיקר בספר הישראלי – בצפון ובדרום, ביישובים חסרי ייחוד ובעלי דימוי שלילי. בילו, ולצדו שלמה דשן ואריק כהן, הצביעו על תועלות ומשמעויות העולות מזיהוי של קבר קדוש ליד יישוב קיים. סימון הקבר מעלה את יוקרת המקום וזהו ביטוי להשתרשות וחיבור ייחודי למקום ולארץ, המאפשר לוקל-פטריוטיזם. הפולחן מעיד על רצון לחיות מסורות קדומות שהגיעו מחוץ לישראל, לצד התערות בארץ התבססות של ביטחון תרבותי המאפשרים לתת להן ביטוי. מרכזיותו של הקבר מבטאת קריאת תגר על ערכי היסוד של הציונות החלוצית-סוציאליסטית, התפכחות מהם, וכן ביקורת חברתית ותביעה לשינוי ההתייחסות התרבותית-פוליטית כלפי הפריפריה.

מעט לפני מועד ההילולה בשנת תשפ"ב, במהלך פורים ופסח, כבר נערכו טיולים לקהל הרחב בהדרכת מדרשת הגליל שבחצור הגלילית. הרכב המטיילים המגוון מלמד על שינוי בגישה של החברה בישראל לפולחן קברי צדיקים. נדמה כי מתחולל מעבר מהתייחסות ביקורתית ומתנשאת לסקרנות ורצון להבין לעומק את התופעה המרתקת המשתנה והולכת כל העת, במקביל לדרישה ללגיטימיות והכרה בערך התרבותי של המורשת המזרחית ולשיתופה בהבניית האתוס הישראלי.