קטע 15: מנשה גפליאן(גלילי) - יו"ר הוועד המקומי הראשון בחצור

מנשה גפליאן-גלילי – יו"ר הוועד המקומי הראשון בחצור

מאת שמחה גואטה-בוקובזה

השבוע ניפטר מנשה גלילי – גפליאן כשמונה חודשים לאחר מותה של אשתו שרה.

מנשה היה אחד הדמויות המשמעותיות בהיסטוריה של הקמת חצור, הוא עמד בראש הוועד המקומי בחצור, והיה מהמובילים בדרישה ממשרד הפנים להקמת מועצה מקומית. סיפורו של מנשה הוא באיזשהו מקום, סיפורה של חצור.

מנשה (1933) עלה לארץ ב-1952  מקרמנשה שבפרס כשהוא בן 19, יחד עם אמו וארבעת אחיו. בתחילה הגיע למעברת ראש פינה, ויחד עם משפחות נוספות הגיעה המשפחה לבתי חצור א' (ליד מד"א של היום).

לאחר שסיים את שירותו הצבאי בשריון, מנשה הגיע לחצור כאשר חצור היתה ללא ליווי של מועצה מוניציפאלית המאפשר את פיתוח המקום ומיד החל לפעול לשינוי המצב בגבולות האפשריים. באותן שנים ניהלו את המקום מזכיר הוועד המקומי שהיה מינוי של משרד הפנים (מזרחי- מפד"ל) ומזכיר מועצת הפועלים (מינוי של מפא"י). בין הדמויות הללו התקיימה 'מלחמת עולם' ובמקום לטפל בבעיות היישוב הם ניהלו מאבקי שליטה בתושבים ובמקום. מנשה יחד עם דמויות מרכזיות בחצור כמו הרב עזיזי דיעי, משה אטיאס יבדל"א, נינו סלהוב ונוספים ייסד ב- 1955 את הוועד המקומי הראשון בחצור שכלל את אבועזיז ניסים, דיעי עזיזי, לוזון ציון, משה אטיאס, נינו סלהוב, רפאל אזולאי ומנשה גפליאן - גלילי שנבחר ליו"ר הוועד. באותם ימים חצור התחלקה לשיכון חצור א' ושיכון חצור ב' (אזור התעשייה של היום) המשרד של מזכיר הועד ששם התקיימו פגישות הוועד היה בחצור ב', ועל מנת ללכת מחצור א' לחצור ב' היה צורך לעבור דרך סלעים ודרכים לא סלולות וללא תאורה מה שהקשה מאוד על קיום הישיבות.

לאחר שהתברר שחצור לא תסופח למועצה מקומית ראש פינה ולא למועצה האזורית גליל עליון, החל מנשה וחבריו בוועד להוביל מהלך להקמת מועצה מקומית בחצור, על מנת לזכות בתקציבים ובהטבות שיאפשרו את פיתוח המקום.

על מנת לקדם מטרה זו ניפגש מנשה עם דמויות פוליטיות שונות כמו יגאל אלון שהשתייך למפלגת 'אחדות העבודה' שאליה השתייך גם מנשה ואלון הבטיח לסייע. מנשה ניפגש גם עם שר הפנים ישראל בר יהודה  וקיבל הבטחה לקדם את ההצעה להפוך את חצור מ'ישוב קבע' חסר מעמד מוניציפאלי למועצה מקומית בעלת סמכויות נרחבות יותר.  בפגישה זו שר הפנים  (שגם השתייך למפלגת 'אחדות העבודה')  הציע למנשה לעמוד בראש המועצה לכשתוקם. מנשה סירב וטען שהוא 'בסך הכל פועל בניין'  ןהעביר את תפקיד יו"ר המועצה המקומית להלל לנדסמן מקיבוץ איילת השחר שנישלח על ידי מוסדות מפא"י לסייע בניהול חצור. מנשה אמר  שמה שעמד בראש שיקוליו היה טובת פיתוח חצור. הוא ידע שלהלל לנדסמן היו קשרים ענפים במשרדי הממשלה והילל נחשב ל'פותח דלתות' וברוב אצילותו העביר את תפקיד יו"ר המועצה להלל לנדסמן, והוא אף הודה בהשקעה הרבה של הילל בעבודתו בחצור.

ב-22 לאוגוסט 1956 הוקמה מועצה מקומית בחצור, ומנשה כיהן כחבר המועצה הממונה וחבר המועצה הנבחרת הראשונה מטעם מפלגת 'אחדות העבודה'. הוא המשיך ללוות את הפעילות הפוליטית חברתית בחצור עוד הרבה שנים וסייע גם בקליטת העלייה.

משפחת גליל גפליאן עברה מספר דירות במהלך השנים, ומעבר הדירות יכול ללמד על ההתפתחות הפיסית של חצור: בתחילה הם הגיעו למעברת ראש פינה, משם עברו להתגורר בבתי האבן בחצור א' (ליד מד"א של היום), משם עברו למבנים שהוקמו מול המועצה ברחוב שמיר, ומשם עברו לבתים המרווחים יותר ברחוב ההסתדרות מול המתנ"ס של היום. בשכונה זו גרו פעילים נוספים בחצור כמו משפחת סמסון, שמואל, ארביב, כהן-כביר, אלמלם, חנוכה, רוזנר, טיילר והכט.

חלומו של מנשה היה לראות את חצור כעיר מחוז המשרתת את אזור דרום עמק החולה. כל ימיו עסק בבניה ובנה מבנים רבים בחצור והסביבה, בתחילה כפועל לאחר מכן כמנהל חברת 'סולל בונה' ולבסוף כקבלן עצמאי.

ב-2010, כאש חצור חגגה 57 שנים להקמתה (סופרים מ-1953) מנשה הדליק משואה ביום העצמאות כיאה לדמות משמעותית מאוד בהקמתה ובבנייתה של חצור.

השיח הציבורי והאקדמי מסמן את המזרחים שהגיעו לעיירות הפיתוח כ'פסיביים', אין ספק שדמותו של מנשה גליל-גפליאן יחד עם חבריו לוועד המקומי מספרים סיפור אחר.

יהי זכרו ברוך.

.

 שרה גפליאן- גלילי ז"ל

מאת שמחה גואטה בוקובזה

שרה גלילי- גפליאן ז"ל שנפטרה השבוע כשהיא בת 86, הייתה ממייסדות חצור יחד עם בעלה מנשה גלילי- גפליאן יבל"א שהיה יו"ר הוועד המקומי הראשון בחצור בשנת 1955 עוד  לפני שחצור הפכה למועצה מקומית.

שרה עלתה בשנת 1951 מפרס ( 'קרמושה') כשהיתה בת 16-17.  משפחתה מכרה את כל הרכוש שהיה להם בפרס ועלתה ארצה. את מה שנשאר להם העמיסו על משאית ונסעו לטהרן. שרה מספרת שלפני שעזבו את פרס, הם ביקשו מהנהג שייקח אותם לבקר בקברים של אסתר ומרדכי שעל פי המסורת היהודית קבורים באזור. כשחלפו על פני מקום הקברים, הנהג לא רצה לעצור להם, הם ביקשו ממנו שוב לעצור, ואז אירע לנהג פנצ'ר בגלגל שבעקבותיו אמר הנהג למשפחה, 'עכשיו אני מאמין בכם אתם, היהודים'.

משער העלייה בחיפה משפחתה של שרה הגיעה לאשקלון, ובעקבות נישואיה למנשה עברה להתגורר בחצור. בהתחלה הם גרו בצריפי חצור ב' (ליד אזור התעשייה של היום) ולאחר מכן עברו לבתי האבן בחצור א' (ליד מד"א של היום) ולבסוף עברו לגור בשורת הבתים המרווחים יותר מול קופת חולים.

בשנים הראשונות שרה יחד עם נשים נוספות מחצור עבדו בחקלאות בקיבוץ עמיעד, במטעי התפוחים שבקיבוץ בעבודה פיזית שהיתה מאוד קשה.

שרה הייתה פעילה חברתית וסייעה מאוד בקליטת העלייה בחצור. בשנות החמישים והשישים שרה נתבקשה להצטרף לארגון נשים בחצור שסייע לתושבים עם קשיים. ושרה נענתה ברצון.

שרה גידלה 4 בנות לתפארת, והיתה יד ימינו של בעלה כששימש בתפקידיו הציבוריים בחצור.

יהי זכרה ברוך.