קטע 3: 'איחוד ראש פינה –חצור'
פרט מעניין שלא ידעתם
מאת: שמחה גואטה- בוקובזה.
בביקור האחרון (והלא משעמם...) של ראש ממשלת ישראל מר בנימין נתניהו בצפון, הוא חתם את ביקורו בביתו של ראש מועצת חצור, מר שמעון סויסה. במעמד זה סיפר נתניהו שבכל פעם שהוא נפגש את שמעון סויסה הוא שואל אותו שתי שאלות: האחת- כמה זמן לקח לך להגיע מהצפון למרכז (כדי לבדוק את שיפור תשתיות הכבישים) והשנייה: האם התחברתם כבר לראש פינה? כי הוא באופן אישי מאמין במיזוגים כאלה.
בתודעה המקומית-גלילית ואולי גם הארצית, מוכרת ההתנגדות של תושבי ראש פינה לאיחוד עם חצור לאורך השנים.
אולם לאמיתו של דבר, בתחילת 1951 כאשר באגף התכנון שבמשרד ראש הממשלה החלו לתכנן את העיר חצור במסגרת 'הערים החדשות' שהיו אמורות להוות מרכזים עירוניים לישובים החקלאיים מסביב ולקלוט את העולים במסגרת פיזור אוכלוסין, ביקשו נציגי המושבה, להיות חלק מהעיר הזו, ולהוות מרכז עירוני משותף אחד גדול. התוכנית לא התממשה לבסוף כי תושבי ראש פינה התעקשו כי למרכז העירוני יקראו 'ראש פינה', בעוד שמתיתיהו מאדריכלי חצור, התעקש לקרא לעיירה בשם 'חצור' על שם חצור המקראית כחלק מהנרטיב שאותו ייצג דוד בן גוריון שראה בהתיישבות הציונית המשכה של ההתיישבות המקראית-תנכית, ואת חצור החדשה כהמשכה של חצור המקראית 'ראש לכל הממלכות' בעת ההיא.
כבר ב-7 בינואר 1951, ציינה מועצת ראש פנה בישיבתה השבועית את רצונה להיות חלק מהעיר החדשה 'חצור'. יום לאחר מכן שלחה מכתב לאגף התכנון ואף נימקה את רצונה בכך ש'המושבה נפתלה קשות על קיומה ורק עתה עם השחרור המדיני החלה להתאושש.' במכתב נאמר, שאנשי המושבה מתפללים לאפשרות שהישוב הוותיק ייהפך למיעוט בלתי ניכר בתוך המתיישבים העולים החדשים ו'שעיקר שאיפתם לראות את המושבה פורצת גבולות והופכת להיות עיר ואם בישראל'. הרצון לפרוץ את גבולות המושבה הקטנה והנחשלת, מביא בסיום המסמך הבעת תקווה, שאגף התכנון יסייע להפיכת ראש פינה ל'עיר רבתי'.
בראיון שנערך עם מתתיהו שילון בשנות השמונים, הוא אמר כי אם היה מסכים לקרא למקום 'ראש פינה' ולא מתעקש על השם 'חצור', היום היינו רואים ישוב עירוני אחד גדול בדרום עמק החולה המאחד את שני הישובים הנושקים זה לזה ושהאיחוד ביניהם הוא מחויב המציאות וההיגיון.
אליעזר ברוצקוס, מהדמויות המובילות בגיבוש ועיצוב התכנון המרחבי, הפיזי והלאומי של המדינה, סיפר על פגישה שהתקיימה בסוף ינואר 1951 בין מועצת ראש פינה למחלקת מחקר וסקר באגף התכנון, במהלכה צידדו נציגי ראש פינה בשילובה של המושבה עם חצור תחת השם 'ראש פינה'. בפגישה זו טענו אנשי ראש פינה, כי המקום לא יכול להתפתח כמושבה חקלאית, כפי שנקבע מראש ויהיה נכון לפתח את המקום כעיר. הנימוקים שלהם לשינוי אופי היישוב מחקלאי לעירוני היו המחסור במים, אי התאמתן של הקרקעות שליד המושבה לעיבוד חקלאי והעובדה שכמחצית מהפרנסים הוותיקים לא מתעסקים בחקלאות אלא במקצועות אחרים כמו פקידות, מסחר, בשירותים, תחבורה וכו'. אלה העידו כי כמושבה חקלאית נעדרה ראש פינה פרספקטיבה לפיתוחה. הם ראו במיקומה של המושבה, נתון שיצדיק את הפיכתה למרכז עירוני, תוך כדי פיתוח מואץ של מסחר ותעשיה, מה שמוכח בימים אלה כנכון.
למתקשים בקריאת המסמך, אני מצטטת את הסעיפים הרלוונטיים:
סעיף ה.
"ביחס לאזהרה שהושמעה, שהישוב הוותיק שלנו עלול להיהפך למיעוט בלתי ניכר בתוך המתיישבים החדשים, אין לנו לומר אלא רק שאנו מתפללים לאפשרות זו. ... עיקר שאיפתנו לראות את מושבתנו פורצת גבולותיה והופכת להיות עיר ואם בישראל."
סעיף ו:
"ואשר ביחס לטענה שמושבתנו תפסיד את צביונה החקלאי, אנו מבקשים לציין בגילוי לב שעקב קשיים אובייקטיביים, ממילא אין למושבתנו צביון חקלאי מובהק"
סעיף ז.
"אנו מבקשים לקיים מגע עם המועצה שלנו בכל הכרוך בתכנון האזור הגובל עם המושבה. אנו מצדנו נהיה מוכנים תמיד לשרתכם ולסייע לכם בביצוע התוכנית של ראש פינה רבתי."
המעניין הוא שבין הטיעונים שהיו אמורים לשכנע את אגף התכנון מדוע יש ליצור מרכז עירוני משותף, מופיעים אותם נימוקים שבהם משתמשים היום מועמדי ראשות מועצת ראש פינה מדוע לא לבצע את האיחוד.
המסייר בין בתיה הראשונים של חצור א' ישים לב לעובדה שהבתים בנויים מאבן, וזאת על פי הפרוגרמה המקורית של חצור שיש לבנות את בתיה מאבן כדי ש'הצביון הארכיטקטוני המסורתי של ראש פינה ישמר'.
והערה לסיום: בנימין נתניהו חולק את מגוריו בין רחוב בלפור לקיסריה שם נמצא ביתו הפרטי. גם קיסריה, בדומה לראש פינה, עדיין לא אוחדה עם הישוב הסמוך אור עקיבא למרות ניסיונות רבים בעבר.
Comments